בחזרה לוישניבה

בית הספר תרבות בוישניבה

הקמת בית הספר

לתמונת בית הספר תרבות משנת 1923

בשנת 1921 בנו את בי"הס תרבות בוישניבה. יעקב הירש אלישקביץ , אחי הבכור וחיים אברמסון הקימו את בי"הס. הקהילה הקימה עבורו בנין ליד בית הכנסת שבככר השוק. מדיניות ואוירת ביה"ס היו ציוניים במלא מובן המילה. המורים היו ציוניים . ארץ ישראל והגשמת הציונות היו ערך ראשון במעלה. הילדים חונכו לאהבת הארץ , לעליה והתישבות.

בביה"ס למדו: עברית בהברה אשכנזית , למדו תלמוד , למדו את השפה הפולנית , חשבון, ספרות עברית, תנ"ך , טבע, גיאוגרפיה. חוץ ממקצועות הנדסיים שההנהלה לא נתנה. הלימודים ההנדסיים נחשבו ללימודי חול.

גן ילדים לא היה . רק בערב מלחמת העולם השניה הוקם הגן. היתה מכינה א' ומכינה ב' . שתי המכינות היו מעין גן ילדים אבל לא נתנו לנו לשחק , אלא התחילו ללמד לקרא , לכתוב וחשבון תיכף ומיד. מכינה א': גילים 5-6 מכינה ב' : גלאי 7

אחרי מכינה ב' היתה כתה א' שבה המשיכו ללמד לקרא , כתיבה וחשבון. בכתה ב' התחילו ללמוד גיאוגרפיה , טבע עברית וחשבון . בבי"ס דברו עברית בהברה אשכנזית .

לכל מקצוע היה מורה . לא היה מחנך כתה. יעקב הירש מלמד את כל המקצועות מלבד תלמוד שאותו למד אלתר פודבורסקי.

בבי"ס , לאחר המלחמה היו רק 6 כתות . בשנים מאוחרות יותר היו כבר 8 כתות.

הנהלת בית הספר:

בבית הספר היתה הנהלה שלא היתה מורכבת ממורי בית הספר . ההנהלה היתה מחורכבת מאנשים מכובדים מהעיירה. אנשים משכילים בעיקר בתלמוד :
יודל - יהודה גורביץ - דוד של בעלי מרדכי רוגובין . דתי קיצוני. תלמודיסט.
אלתר שרירא - תלמודיסט איסר ברקמן - מנהל חשבונות בבנק של "וישניבה יידישע פולס באנק"
ברוך רבינוביץ - עוזר של איסר בבנק. היו לו ילדים בבי"ס.
יוסף מנדל רבינוביץ - (אביו של יהושע רבינוביץ שהיה ראש העיר תל- אביב ושר האוצר בממשלת יצחק רבין הראשונה. ) האב היה מאד אינטליגנטי . בעל ידע רחב בתלמוד.
הרב ר' צבי עפרון - רב העיירה.
ישעיהו לייב פודבורסקי - תלמודיסט
הירשל מלצר -( סבא של שמעון פרס - לשעבר ראש ממשלת ישראל ) בקי בתלמוד .

ההנהלה הגישה את תכנית הלימודים ,למרות שהמורים היו בעלי המקצוע . בית הספר היה פרטי ע"ח ההורים . ההורים היו משלמים שכר לימוד חדשי להנהלה . כסף זה שימש לתשלום משכורת למורים.

יקופו-אונרא - יידישע קאופרטיב מאמריקה :

אני זוכרת שהתחלנו ללמוד בביה"ס , לאחר המלחמה. במשך ימי המלחמה , כשעיירתנו היתה חזית ואנחנו התפזרנו לכל עבר, לא למדנו . בביה"ס , בכתות שלנו, ישבו ילדים וילדות , נערים ונערות בני גילים שונים. נערה בת 14 למדה עם ילדה בת 10 ונערה בת 16 שהיתה מנהלת רומן אהבה בערב , היתה לומדת בבוקר עם ילד בן 9 . הכתות היו מעורבות . היה צורך להקנות "במהירות" השכלה מינימלית . בראש וראשונה לדעת קרא וכתוב וחשבון ואח"כ יתר המקצועות שהזכרתי, שהחלט עליהם בהנהלה.

בינתים בית הספר הלך והתפתח. נוספו עוד אנשי מקצוע. יהושע רבינוביץ , היה תלמידו של יעקב הירש. אח"כ , יהושע למד בוילנה וחזר כמורה ולימד ביחד עם יעקב הירש ואלתר פודבורסקי. בסוף שנות ה-30 , לפני שנסעתי לארץ ישראל , למדו בביה"ס 200 תלמידים ב- 8 כתות . עוד בהיותי בוישניבה , לפני נסיעתי בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השניה ,נפתח גן ילדים עברי,כולו על טהרת העברית. הגיעו לעיירה עוד אנשי חינוך : גננות , מורות ומורים צעירים יוצאי הסמינריון למורים של "תרבות" בוילנה. בית ספר התקדם בהרבה. המורים החלו אז להתארגן בהסתדרות משלהם ואחי נכנס כחבר בהסתדרות המורים בוילנה. מצבם הכלכלי של המורים התחיל להיות יותר טוב לעומת השנים הראשונות . הקמת ביה"ס , נהולו ופתוחו היו תחת השלטון הפולני , שאפשר ליהודים חופש בחינוך.

לפרק הבא בסיפור
חתונתה של אחותי רחל-לאה

חזרה לדף הפתיחה
העיירה ואני