שנות השלושיםגיטקה בהכשרהמכל אחיותי , גיטקה , היחידה שהבינה לרוחי . גם היא היתה ציונית וגם היא רצתה והשתוקקה לעלות לארץ ישראל . היא, אחי יעקב הירש ואחי לייבל האמינו שזוהי התשובה היחידה לגלות- ארץ ישראל . רבקה אחותי ורחל לאה לא מבינות את החלום . הם לא רוצות לחיות במדבר ולא רוצות להשרף בשמש הלוהטת . טוב להן כמו שהן ואינן משתוקקות לשינוי מהפכני ולחיים אחרים. גם גיטקה היתה חברה בתנועת "החלוץ" . על מנת להיות מוכנים בבוא העת לעבודה פיזית קשה בארץ ישראל , נשלחה גיטקה עם קבוצה וישניבואית מ"החלוץ" להכשרה , לקיבוץ . המטרה היתה להכשיר אותם לקראת הקמת ישובים ובנין הארץ . במיוחד להתאמן על חיים משותפים בקבוץ. חיי הקבוץ בארץ היו מודל חדש של חיים העוזרים להתגבר על קשיים. מחוץ לקבוץ ובתוך הקבוץ . זאת היתה קומונה והכל היה בשותפות. גיטקה נשלחה להכשרה , לקבוץ בלידה. בלידה קבלו החלוצים בית גדול מאד עם שטח אדמה גדול . הבית היה פרטי . גרו בו כ-1200 חלוצים . תמך בהם המשרד הארצישראלי. הקבוץ שלהם היה מקבל מהמשרד , סרטפיקט אחד או שניים לשנה . היו מוכרים אותם ליהודים בעלי אמצעים, שרצו לעלות לארץ ישראל וכך היה לחלוצים פת לחם לאכול. הקבוצה היתה מורכבת מצעירים יהודים מכל פולניה ומגליציה. מספרים שבשלו תפוחי אדמה עם קליפה אולם, כשהגישו לגליצאים הם לא אכלו . במה עבדו? הלכו לכרות עצים , להדיח כלים , כמו כל עבודה בבית. באופן כללי , היו חוטבי עצים ושואבי מים. היו עובדים בעבודות כאלו שבבית לא חלמו לעבוד. בבית , כמעט כל העבודות הקשות , היו נעשות ע"י הגוי . ואילו בקבוץ רצו לשנות ולהשתנות .
........... זה היה בתקופת לימודי בוילנה.
באותה תקופה
, הקבוץ פעל בוילנה. (אח"כ עברו ללידה).
תמונה של גיטקה מההכשרה בלידה
לפני שגיטקה יצאה להכשרה בשנת 1935, תפרתי לה בגדים על מנת שתראה מסודרת , נאה ואסתטית . מה עשו? היות וזאת היתה קומונה , לקחו ממנה את הבגדים ונתנו לנערה שצריכה היתה לנסוע לארץ ישראל. עד היום כשאני נזכרת אני כועסת. האמת היתה שלא היה להם מה לאכול ומה לשתות וחיו רק "מלופט און ליבע". ( מאויר ואהבה). הם היו ישנים 4 במיטה ועל הארץ. היו להם מיטות דו קומתיות והיתר ישנו על הרצפה. אחותי התקררה ונעשתה צרודה . כשאני נסעתי לארץ ישראל עוד היתה צרודה. אסור היה לספר בבית איך הם חיים. אמא שלי שתקה . גיטקה התחתנה בקבוץ. היו אצל רב. בעלה היה בן יחיד והיו לו עוד 6 אחיות. משפחתו מכרה דגים. הוא היה מעיירה ע"י וילנה. קראו לו לייזר אוקון. אני לא הכרתי אותו. היא אהבה אותו מאד. היו הרבה זוגות בקבוץ שחיו בלי חופה וקידושים. לא נולדו ילדים בקבוץ הזה . לא נתנו ללדת. בקבוץ, לעיתים , כמו שאמרתי , קבלו מהמשרד הארצישראלי , שני סערטפיקטים . למי שהיה כסף יכול היה לעלות לארץ. אחותי לא יכלה לקחת הלוואה כדי לממש את החלום. לייבל, חלה באולקוס וכל הכסף והחסכונות הלכו על תרופות , בית חולים בוילנה , רופאים, פעלשרים . היו לו התקפות כאב חזקות מאד שבקושי אפשר היה להרגיע את הכאב. |
|
לפרק הבא בסיפור חזרה לדף הפתיחה |