בחזרה לוישניבהכך חגגו חתונה בעיירה מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה
יעקב הירש אלישקביץ מתחתן עם טייבל למשפחת דודמןהתחיל לחזר אחריה כשעוד גרנו באורווה . הם היו באותו גיל . טייבל היתה גבוהה בלונדינית , עינים גדולות , פנים גדולות , אף גדול . לא היתה יפהפיה אבל חיננית מאד. יעקב הירש היה בגובה בינוני . עינים פקחיות . בעל השכלה רחבה ומתאים את עצמו לגדול בתורה ולאיש הפשוט . אוהב אנשים , בעל יצר עצום לידע . מצבה הכלכלי של משפחתה , היה טוב . בימי המלחמה היתה להם מספרה ופרה שנתנה חלב . אנחנו חזרנו הביתה מהכפר , בלי כלום . גם את מעט הטבק שהבאנו מהכפר גזלו מאתנו הבולשביקים והפולנים . אבא כבר לא היה ולייבל לקח על עצמו את האחריות על עול הבית . האדמה היתה מכוסה חצץ וגפרית ולקח זמן "לפתוח" את האדמה , לעבדה עד שתתן את פריה . יעקב הירש מאד מצא חן בעיני משפחתה של טייבל . לא רק שחיזר אחריה בלהט , גם אבא שלה התאהב בו . אביה היה אינטליגנט . ידע גמרא , רוסית ובקי היה בתורה . היתה להם שפה משותפת . הם קבלו אותו כבן . בקיצור, מצא בית חם ואוהב. שנה לפני החתונה הגיעו הביתה, יעקב הירש עם הבחורה שלו , טייבל ואמרו לאמא שהם מתכוננים לעשות מסיבת אירושין . שתהיה מוכנה. אמא התרגשה מאד . בנה הבכור , שכל כך היתה גאה בו , עומד לבנות משפחה. כעבור חצי שנה בערך הלכו טייבל ויעקב הירש והמשפחות , לבית הכנסת , לשבת חתן ונתנו לו מפטיר . הוא לבש בגד חג והיא לבשה חצאית ירוקה ארוכה וחולצה ספורטיבית ירוקה . אחרי שחזרו מבית הכנסת התאספו שתי המשפחות בבית הוריה למסיבת אירושין . היתה שמחה גדולה. היתה ארוחת צהרים חגיגית ולאחר מכן ישבו ושרו ודברו והיה שמח . קצת שמחה בתוך כל העליבות הזאת של אחרי המלחמה. הזמנות נשלחו לכל הקרובים והידידים . המשפחה היתה הולכת להזמין קרובים חשובים במיוחד. לכתיבת ההזמנה היו לוקחים פסוקים מספר "תהילים" וכמובן שלא שכחו את ירושלים.חתן כלה מזל טוב . סאי דורך שריפטליך , סאי מיט ווערטער קומט באשאיינט מיט אונדז די ערטער. תרגום: חתן כלה מזל טוב. בכתיבה או במלל בואו תאירו ותפארו את מקומות הישיבה ,עמנו. כל מי שקבל הזמנה
, וזה כל העיירה , היו שולחים בולקעס (לחמניות) . 6-10 לחמניות .
היתה אשה שבשלה לכל החתונות.
התפריט היה:
החתן יושב בפינה אחרת .
סדר הישיבה של האורחים בבית , ליד השולחנות:מגיעים האורחים. את האורחים החשובים מושיבים ע"י החתן והכלה . המחותנים היותר רחוקים מושיבים יותר רחוק מהכלה. הקבצנים היו עומדים בחוץ, מחכים לאוכל. אם אורח לא היה מגיע, היו יושבים בקצה השולחן . הם היו 4-5 אנשים. היה גוי אחד , קבצן ידוע קלנצר היה שמו. בחתונה של אחי הגיע עם 2 סלים (טורבעס) . נתנו לו להכנס לחתונה והוא לקח את כל השיירים שהיו על השולחן .
בבית:על השולחן מעמידים קערה לקבל את המתנות . כל אחד שהיה נותן את המתנה , מכריז" " מצד החתן... כך וכך " השני היה אומר " מצד הכלה, כך וכך..." המתנות היו כסף והכרזה היתה כמה כסף נותנים. לאחר המתנות ארוחת ערב . כשגמרנו לאכול מוציאים את השולחנות ומתחילים לרקוד. אלה שלא רקדו ישבו או עמדו והסתכלו בחדר. למוזיקנטים (למוסיקאים) היו משלמים בעד רקוד. אמנם קבלו כסף מההורים אבל גם מהרקדנים. רקדו אז וולס, טנגו, אלכסנדר טרעצי (פתחו את השער..). רקדו גם ביב שטייק, קראקוביאק והוולוז'ינאים רקדו קדריל- זהו רקוד ארוך. הולכים זוגות זוגות ומתחברים ביחד. הוישניבואים התבישו לרקוד קדריל. אמרו שזה מתאים לגויים , לא ליהודים. זה היה בעיני רקוד יפה מאד. הרקודים היו עד אור הבוקר. למרות שהבית שכן בין רחובות צרים אף אחד לא התלונן על רעש. אני, שהייתי קטנה , התחבאתי מאחורי הוילון של הדלת לצפות ברקודים ובכל מי שרקד. אבא לא היה ולאמא לא היה כח להאבק עמי. התגנבתי ונשארתי עד אור הבוקר. אחי ראה אותי ועשה עצמו שלא רואה . המוסיקה והרקודים מצאו חן בעיני . רק חזרנו מהכפר ומוסיקה כזאת לא שמעתי .
שבע ברכות:שבוע לאחר החתונה עושים שבע ברכות .השמחה וההתרגשות מגיעים לשיא חדש. ביום שישי הכלה מדליקה את הנרות . בשבת בבוקרמובילים את הכלה לבית הכנסת לעזרת נשים. כל אחד בא לברך במזל טוב, בריאות ונחת. לאחר מכן חוזרות המשפחות הביתה לשבע ברכות . שוב שמחה , ארוחה חגיגית וברכות .בשער כזה נכנס זוג יהודי לחיים משותפים . |
|
לפרק הבא בסיפור חזרה לדף הפתיחה |