וישניבה לאחר עלייתי ארצה

מכתבים מוישניבה

מתוך המכתבים שקבלתי מהבית , ועדויות הניצולים , יש לחלק את התקופה של ערב מלחמת העולם ה- 2 לשלושה חלקים :

1. מאוקטובר 1938 עד אוגוסט 1939 - וישניבה עדיין תחת השלטון הפולני
2. מ- 1939 הסכם ברית המועצות גרמניה - וישניבה כלולה בחבל ארץ המועבר לברית המועצות - עד 22 ביוני 1941
3. 22 ביוני 1941 - הגרמנים נכנסים לוישניבה - עד הרצח הנתעב של חיסול קדושי העיירה וישניבה ב- 30 לאוגוסט 1942 , י"ז אלול תש"ב

מכתב מחיימקה ווישניב י' טבת תרצ"ט 1.1.1939

את מכתבך קראתי . אני נמצא עכשיו בבית , באתי לימי החופש החרפיים . אנחנו , תודה לאל בריאים . הדוד לייבל בריא ועובד את מלאכתו . הסבה , כאשר כבר ידוע לך שוכבת במיטה . בביתכם אין חדשות . בווישניב גם כן אין חדשות . החורף עומד בעצם תקפו , בחוץ יורד שלג , אבל הנוער התחיל להתארגן .

הבוגרים אשר עזבו את כתלי בית הספר נתארגנו לחוג אשר נקרא בשם "ארגון בוגרים" ובכל יום שישי בערב מתקיים מועדון בבית הספר . מרצים הרצאות בעברית בהשתתפות המורים , מדברים על דבר זה שנעשה בארץ ישראל על דבר "חניתה" שרים רוקדים ומקוים לעלות ארצה ישראל . ככה מבלים את לילי החורף הארוכים כאן בגלות ומקוים לעתיד יותר מזהיר .

כמו חייך בארץ כך גם חיי בגימנסיה . כאשר נמצאים בגימנסיה העברית בסביבה עברית שוכחים על דבר הגלות וחושבים כי נמצאים בארץ .

פרישת שלום לכל הווישניבואים בארץ, ולחברי שמעון פרסקי , לצבי אברמסון , לכל הקרובים , להנך עם משפחתו , לחיים עם משפחתו , לאהרון צבי עם משפחתו . לחיה רבקה, למרדכי.

פרישת שלום מהסבה, מרבקה, מלייבל, מגיטקה , מהדוד יוסף , מהדודה מרי , מכל המשפחה , מהאב - מהאם מחיימקה

לצילום המכתב המקורי לחץ כאן

קטעים ממכתבו של יעקב הירש 11.8.1939

...........אברהם בנימין נמצא בבית . הוא נח . מתכונן לקראת שנת הלמודים הבאה . לע"ע הוא עדיין בלתי מפלגתי . לא "השומר " מושך את ליבו ולא "הביתר", הוא ציוני סתם . בכלל אני רוצה שישים את ליבו ללמודים ולא יתערב בפוליטיקה . עוד יספיק בדברים האלה .

שאלת חינוכו מנקרת את מוחנו . לשלוח אותו שוב לגימנסיה ....ההוצאות מרובות ולא לפי כחי.........

....יש הצעה אצלינו לפתוח את החנות אבל יראים אנו מפני המיסים הכבדים . מלבד זה המצב העולמי אינו בטוח , אי ידוע מה ילד יום ...........היינו מסכימים לשלוח אותו לישיבה , אבל הוא כעת אינו רוצה , לא לפי כבודו....היה מסכים לנסע לקורסים החקלאיים בלודמיר,.. אז טייבל אינה מסכימה . שם יהיה מוכרח לעבוד שתי שנים רצופות ולא יבוא הביתה ואיך תפרד ממנו לזמן ארוך כזה?

.....כעת חדשות כלליות. "הביתר בוישניבה חדש את כוחותחיו ואחדים מן "השומר" עברו אליו . כמו כן "השומר" חדש את נעוריו . נוספו הרבה חברים . נסעו למושבת קיץ ז.א. לשלקובשציענה , למשך שבוע ימים . כעת בלתי מפלגתיים צריכים לחפש בנרות . רק חיים ואברהם בנימין עדיין בלתי מפלגתיים ועד איזה זמן ימשך הדבר , השם יודע . ..מגיפה , ר"ל פרצה . כל ילדי בית הספר , החל מכתה ג' והלאה שייכים כבר לאחת משתי המפלגות . או ל"ביתר" או ל"שומר" . בקרוב יקחו גם גמולי חלב , עתיקי משדים . ההתחרות והתעמולה גדולה מאד . חיימקה אומר שצריך לשמוע בקול חיה -דבשקה ואם יעבור לאיזה מפלגה , אז יבחר ב"שומר" למרות שחבריו ב"ביתר" . לע"ע הוא רוצה להשאר בלתי מפלגתי . בכלל הנאה רבה יש לו . כי כל אחד מושך אותו למפלגתו . והוא עדין חושב את דרכיו .

לנו המורים , תהיה בשנה הבאה , עבודה רבת אחריות לעמוד על המשמר , בתווך , ולפשר בין הצדדים . תהיה מסתמא הילולה וחינגא . אצל אומות העולם אומרים : "מאה ראשים - מאה מוחות " , אצלינו ראש אחד ומאה מוחות . נלחמים על קוצו של יוד , על ביצה שלא נולדה וה"איפכא מסתברא" מושל בנו . ....כל אחד רוצה לקרב את הקץ והעקר השאלה "מי בראש?" .... והמלחמה והשנאה גדולה עד מאד . ה"שומרים" התכוננו לנסע למושבה , באו אלו ה"ביתרים" כפי שאומרים וגנבו מהם את צידם שהכינו לדרך והפנקסים שלהם . היו מלחמות , מהלומות וכו' וכו' . ....

וישניבה תחת השלטון הרוסי

(מתוך ספר הזכרון לוישניבה בעריכת חיים אברמסון )

מאסקווער יידיש והקץ לחינוך ציוני

בשנת 1939 הרוסים נכנסו לעיירה . במכתבו כותב יעקב הירש שהוא מנהל את ביה"ס "תרבות" ומלמד בשפה מאסקווער יידיש. פירושו: הרי יידיש כותבים מילים באותיות עבריות וגם ביטויים עבריים . לעומת זאת ביידיש של מוסקבה אסור שימצא ביטוי עברי .

למשל: אם ירצה השם - אסור לכתוב כי זה בעברית . גם ביידיש משתמשים בביטוי זה אבל "צריך" לכתוב אים יירצע האשיים . האותיות עבריות אבל המשפט כתוב ביידיש "טהורה" . למשל : שבת - צריך לכתוב שאבעס ולא שבת כפי שהיו כותבים קודם כשנהגו להתיחס למילים עבריות בהמשך הוא כותב שטייבל בבית , עקרת בית והילדים לומדים . קימת רק דאגה אחת שהוולקן הוא מסביב לארץ ישראל . רצה לומר שרומל כבר בבנגזי והם דואגים מאד .

גלויה מאברהם בנימין וחיים אלישקביץ ווישניעוו 15.4.41

דודה ודוד היקרים ,

קבלנו את גלויתכם . אנחנו שמחים שאנו שומעים מהבריאות שלכם . אנחנו בריאים ומרוצים מהחיים שלנו . השנה אני מסיים את הכתה השביעית בביה"ס הרוסי ( הכוונה, הכתה השלישית בגימנסיה של פעם ) בוווישניעווע (וישניבה) . הלימודים בביה"ס הסוביטי , הם בחינם . כל אחד יכול ללמוד מה שהוא רוצה , ויכול להיות האדם המלומד ביותר . החבר לנין אמר: ללמוד , ללמוד ועוד הפעם ללמוד . זה המסר מהנוער הסוביטי . תהיו בריאים וחזקים , מבן אחיכם המאחל לכם חיים טובים , א . ב. עליאשקעוויטש . ד"ש מכולם .

דודה ודוד יקרים , מה שלומכם . אנחנו בריאים . אני לומד בכתה החמישית בביה"ס היהודי הממלכתי בווישניעווע . אני לומד טוב מאד . ד"ש לכולם מבן אחיכם , כעימ עליאשקעוויטש .

אחות וגיס יקרים , אנחנו מודים לכם על גלויתכם . אנחנו בריאים , עובדים וחיים . אנחנו מאד דואגים למצבכם הבטחוני בארץ ישראל בקשר למלחמה העכשווית ....

לצילום הגלויה המקורית לחץ כאן

גלויתו של אברהם בנימין ווישנעוו 7.10.1940

דודה כאיע ( במקום חיה ) היקרה ,

את גלויתך קבלנו . אני יכול לכתוב לך שאנחנו כולם בריאים . אבא עובד כמנהל בבי"ס הממלכתי היידישאי בווישניבה . אני לומד כבר בכתה השביעית בביה"ס הממלכתי רוסי . כאיימ ( במקום חיים) לומד בכתה החמישית בביה"ס הממלכתי היידישאי . ככה אצלינו אין חדש . אנחנו חיים ומאד מרוצים מחיינו תחת הניהול של כאווער (חבר) סטאלין . לו אנחנו מודים בכל יום על ששחרר אותנו מהשלטון הפולני הקפיטליסטי המכוער . דרישת שלום מאבא , אמא וכאימען (וחיים) . מהסבתא , לייבל , רבקה , גיטקע , דוד יוסף , מסבא מהדודות וילדיהן . ד"ש לכל הוישניבואים . ממני בן אחיך אווראמ -בינימינ עליאשקעוויטש ( אברהם בנימין אלישקביץ )
את המכתבים שלחי לפי כתובת הסבתא .

(הערה: מתקופת השלטון הרוסי , בכל המכתבים יש לפחות משפט תודה אחד לחבר סטלין .)

לצילום המכתב המקורי לחץ כאן

לפרק הבא בסיפור
חורבן הקהילה

חזרה לדף הפתיחה
העיירה ואני